גלגל הצרכנות האובססיבית
על פניו נראה ש H&M פונה למסלול הירוק ופועלת בדרכים שונות במטרה להפוך את המותג לאקולוגי יותר. אם כך, מדוע בכל זאת הרשות לצרכן הנורווגית טוענת שתיאור קו ה conscious כקולקציה עם יתרונות סביבתיים מטעה וכי מדובר ב׳גרין-וואש׳ של החברה למוצריה? האם ניסיונות המיתוג של H&M כחברה אקולוגית באמת מגיעים מכוונות כנות להוביל שינוי או שמא מדובר בניצול של מגמת הקיימות?
עיקר טענותיהם של המתנגדים ל H&M מבוססים על כך שהיא רשת אופנה מהירה השניה בגודלה בעולם אחרי inditex שמחזיקה במותגים זארה, מסימו דוטי, סטרדיוואריוס ופול אנד בר, המואשמות בתרומתן הגדולה להפיכתה של תעשיית הטקסטיל לאחת התעשיות המזהמות בעולם, המעודדות צריכה מאסיבית, והיפטרות בקלות מכמויות עצומות של בגדים שנלבשו רק פעמים ספורות. פסולת זו נשלחת בעיקר לאפריקה והופכת אותה ל״פח אשפה״ של בגדים.
גם פרויקט איסוף הטקסטיל למיחזור בסניפים הביא לביקורת מצד הארגונים הירוקים. מצד אחד, מיחזור טקסטיל הוא צעד ״מקיים״, אך מוגבל: ניתן למחזר רק בגדים שיוצרו מאותו סיב, מקרה שאינו נפוץ בתעשיית האופנה, כמו כן, זיכוי כספי עבור בגדים חוזרים לטובת רכישת פריטים חדשים, מעודדת את גלגל הצרכנות האובססיבית.