הסיבה היחידה שבגללה לא הייתי ממליצה לך לצפות בסדרה Emily In Paris של נטפליקס
הכל על הגילטי פלז׳ר החדש של נטפליקס, התלבושות, ההשראות, המגמות, הסטייל, קפה וכמה קרואסונים בצד. טור של העורכת הגר טהר לב על היורשת הצעירה של ׳סקס והעיר הגדולה׳ שמשגעת את הרשת ׳אמילי בפריז׳.
בתמונה למעלה: לילי קולינס מתוך סט צילומי ׳אמילי בפריז׳ בג׳קט כותנה ירוק של CHANEL (תמונה: שאנל)
כן כן גם אני נפלתי במלכודת הדבש ׳אמילי בפריז׳ של נטפליקס. מצד אחד לא בא לי להמליץ לכן לצפות בה כי היא פשוט עינוי עבורי, סאדיזם עבור כל חובבות הסטייל הפריזאי, אבל באותה מידה היא מהנה להחריד. הרחובות, בתי הקפה, הקרואסונים, הפטיסרי, הבולונז׳רי, הלאנז׳רי, אפילו הפרחים ועיקום האף המוכר של המקומיים אך בעיקר- האופנה. אחרי שקיללתי רטנתי ובכיתי על מר גורלי בסגר בבית כשעל המסך פאריז בשיא תפארתה, ואחרי שניסיתי להתחבר לצד הציני שבי ולומר לעצמי שאין סיכוי שזו הצעירה תגיע לקרסוליים של ״סקס והעיר הגדולה״ הגיע גם תורי להודות: זו סדרה מקסימה, צבעונית, שנונה, קולחת, עם ליהוק לא פחות ממושלם של לילי קולינס בתפקיד הראשי. נכון, אני באמת מתקשה להאמין שתהפוך לקאלט כמו ׳סקס והעיר׳ ותכף אסביר, אבל בהחלט יש לה פוטנציאל להגיע למעמד של ׳השטן לובשת פראדה׳, כשמעבר לכל ההתפלספויות, עומדת עובדה אחת פשוטה, נהניתי מכל סצנה, וכל אפיזודה השאירה אותי עם חיוך מטופש על הפנים וטעם של עוד, יש שיקראו לתופעה: התמכרות קלה.
רנגארד מול אוונגארד
אחרי מסע יח״צ מפואר ומתוזמר ברשתות החברתיות לא היתה לי ברירה אלא לבדוק הכצעקתה. ואכן הגעתי בתוך יום בלבד לפרק 5 או 6. בבסיס הסדרה קונפליקט או מתיחות בין התרבות הצרפתית הליברלית לעומת האמריקאית השמרנית אותה מייצגת אמילי. הסדרה ״מנגנת״ על המתח הזה היטב כשהיא עוסקת בנושאים כה נחשקים ואוניברסאליים- אופנה ואהבה. אמילי הצעירה מנהלת שיווק שאפתנית משיקאגו נשלחת לרילוקיישן בפריז לאחר שהמשרד הענק שלה רוכש משרד צרפתי קטן. יש כאן שני לאומים פטריוטיים במיוחד, שהחיכוך ביניהם מייצר סצנות הומוריסטיות במיוחד, ואפילו מעוררות מחשבה.
מצד אחד היחס המוכר ומתנשא של המקומיים כלפי תיירים מערביים וכלפי התרבות האמריקאית המהירה והרגעית בפרט, שמתבטאת גם בכינוי שנותן המעצב פייר קאדו (דמות פיקטיבית בסדרה) לסגנון של אמילי- ׳רנגארד׳/ הביטוי רנגארד בצרפתית: עממי, תגובתו כשהוא נתקל בצ׳ארם התלוי על תיק הקרוסבודי שלה. מן הצד השני התרבות האמריקאית היודעת-כל בה האפשרויות הן בלתי מוגבלות, מיוצגת על ידי אמילי, השגרירה שנשלחת לחברת הבת הצרפתית במטרה ללמד ולפתח או אולי אפילו ״להקליל״ את האירופאיים ״הכבדים״ בכל מה שקשור לסושיאל מדיה הנחשבת נחותה בעיניהם, ועל מנת להחדיר תרבות אירגונית הכוללת חוקים ומדיניות צייתנית.
לא סוד שעולם האופנה נחלק לשניים: השיק הצרפתי ההוט-קוטור היוקרתי מול הסטייל הנגיש והעממי האמריקאי. וכאן לא ניתן להימנע מהשוואה בין ׳אמילי בפריז׳ לסדרת אופנה נוספת מבית מדרשו של המפיק דארן סטאר ׳סקס והעיר הגדולה׳. האם אמילי הולכת בדרכה של קארי? ההשוואות והדיונים ברשת לא פוסקים. אמנם המלבישה היא אותה אחת, פטרישה פילד האחראית ליצירת אחת הדמויות הכי אייקוניות על המסך, קארי בראדשו, ולמרות ההשוואה המתבקשת, מבחינתי השתיים שונות לחלוטין. אם קארי של הניינטיז היתה מהפכנית חדשנית ועמוקה, אמילי של 2020 שלושה עשורים קדימה, היא צפויה ודומה יותר לבובת מניקן שלובשת קטלוגים מוגמרים. אני נוטה להאמין שמעבר לנאמנות של פילד למגמות אופנתיות ותרבותיות, ושיקוף שלהן על המסך, יש כאן במודע או שלא, גם מן הביקורת כלפי החברה המערבית שכבר לא מתאמצת עבור דבר, גם לא עבור סטייל ובטח שלא עבור אמירה אופנתית. כולנו כמו אמילי הרי חוטאות ב׳מסעי קניות בולמיים׳ משולחי רסן, כאלו שבעיקר מחפים על חסכים רגשיים, היא תעשה את זה בבוטיק של ׳שאנל׳, אנחנו נעמיס קולקציות שלמות של זארה, מנגו או כל רשת אופנה אחרת עד שכולנו ניראה זהות, משובטות, חסרות זהות או קול, ועוד נוסיף חטא על פשע כשנקרא לזה סטייל. עם זאת, המראה של אמילי משובח מושקע ובעיקר מצטלם נהדר, וכן, אם נודה, מסעי הקניות האלו משתלמים לנו בעיקר כשזה מגיע לסלפי או לתמונה הקבועה בנווה צדק.
How to be Parisian
על אף הביקורת, המלתחה של אמילי נשענת על קלאסיקה, ההשפעה הבולטת היא של בתי אופנה צרפתיים יוקרתיים ובראשם שאנל על שלל התיקים, ענקי הפנינים, חליפות הטוויד, והכובעים המעוצבים המככבים בסדרה.
מעצבת התלבושות של ׳שאנל׳ מרלן פיטוסי מספרת שגם הסגנון של סילבי הקוקטית, הבוסית הצרפתייה בסדרה, שואב השראה מהסטייל של קרולין דה-מגרה, it girl צרפתייה מפורסמת, ג׳יין בירקין של ימינו, המהווה שנים ׳מוזה׳ לבית האופנה שאנל ולמעצב לגרפלד ז״ל שעמד בראשו, דה-מיגרה היא גם זו שהביאה לעולמינו את ספר הקאלט How to be Parisian wherever you Are.
בין הלוקים האייקוניים והמדוברים של אמילי תמצאו חליפת משבצות שחור-לבן בשילוב כובע בארט אדום ותיק קרוסבודי של שאנל, שמלה שחורה קטנה בסגנון אודרי הפברן אותה לבשה למסיבת קוקטייל על רקע האייפל המואר, עוד לוק היסטרי של אמילי במעיל צמר ורוד ובידיה זר ורדים תואם, עוד זכור לוק של שמלת מקסי צהובה פלאס תיק tote ׳הרמס׳ תואם, וכמובן ג׳קט הכותנה הירוק של שאנל והכובע התואם. עוד פריט שחובה להתייחס אליו, הקייס של האייפון של אמילי בצורת מצלמה, שאני בטוחה שהמכירות שלו ושל דומיו צפויות לעלות במאות אחוזים באתרים השונים.
אמנם ניתן לחשוד שלאורך הסדרה הלוקים של אמילי מוצגים כילדותיים, שטחיים ותמימים לעומת השיק המתוחכם של הנערה הצרפתית קמיל וסילבי למשל, אבל למעשה שני הסגנונות זוכים לגלוריפיקציה מצד אחד ולביקורת מן העבר השני, ומהבחינה הזו הסדרה מאוזנת ולא מקפחת אף צד, וכמובן מעניקה לצופה את הרשות לתת פרשנות לפי החיבור והטעם האישי. אני אישית מודה תמיד התחברתי יותר לשיק צרפתי מאשר לסטייל הצבעוני האמריקאי. ולמרות זאת, לגמרי יכולתן לתפוס אותי משלבת תיק של לואי ויטון עם נעליים של מייקל קורס. וגר זאב עם כבש זו המצאה שלנו לא?
Happily ever after
כמו מיליוני צופים ברחבי העולם שהעניקו לסדרה את תואר הנצפית ביותר בנטפליקס כיום, גם אני התאהבתי באמילי, גם בדמות על המרקע, וגם בשחקנית הדובשנית לילי קולינס. מי לא היתה רוצה את לוק ״בת השכן״ של קולינס יחד עם השאפתנות חסרת הגבולות של אמילי קופר הצעירה. קולינס אגב לא כזו צעירונת, היא אמנם נראית כמו בת 21 אבל היא בת 31, במקור שחקנית קולנוע בריטית-אמריקאית והיא גם בתו של מוסיקאי מחונן ומוערך, פיל קולינס.
כמו בכל סדרת דרמה קלילה, וגם מבלי שראיתי את הסוף, ברור לי שהמיזוג בין החברות איך לא, יביא גם לאיחוד בין התרבויות, ובין שני אוהבים צעירים שבאים מעולמות שונים לחלוטין, and they lived happily ever after.
לסיכום, על אף סכנת הרעלת-הסוכר הטמונה בצפייה בסדרה, היא מהנה ומרעננת, אגדה מודרנית, סוכריה, או אולי במקרה הזה- מקרון, ועוד לא אמרתי מילה על השכן המסוקס של אמילי, גבריאל. בימים כאלו כשכולנו צריכים מתוק במנות גדושות, בעיקר לאור הטעם המר שמשאירה לנו 2020, ממליצה להכין מבעוד מועד קרואסון לצד קפה-אולה, ולרוץ לראות את המרענן הרשמי של הסגר, כי אם לא נגיע לפריז בקרוב, לפחות היא תבוא אלינו.
